פעמים רבות קורה לי בפגישת ההיכרות שמטופל או מטופלת מתלוננים על חרדה או לחץ. ״מה אתם חושבים ברגעים האלו?״ ״אני לא יודע״ ״הראש שלי ריק״ ״הדבר היחיד שאני יודעת זה שהלב שלי דופק, הקול שלי רועד, הבטן שלי מתהפכת״ ״לי אין מחשבות טורדניות, אצלי זה בא לידי ביטוי רק בגוף״. לעיתים קרובות התחושות הגופניות של החרדה הן כל כך חזקות (בגלל הפעלה אינטנסיבית של מערכת הFight or Flight) ומהוות סבל ופגיעה כל כך חמורה בחיי היום יום, שבאמת שמים לב רק אליהן. המצבים בגללם אנשים פונים לטיפול הם לרוב מי

כיצד לשייט בין הקשרים פנימיים וחיצוניים מול סערות הזמן והנפש מאמר זה נכתב לאור אתגרי התקופה הנוכחית. שגרת קורונה כופה עלינו מציאות חיצונית שונה, מוגבלת ומרוחקת. בנוסף, עלולים להתעורר בנו בתקופה זו רגשות סוערים וקשים בעולמנו הפנימי. יחד עם זאת, המתואר במאמר זה אינו ייחודי לשגרת הקורונה ונוגע לכל אותם רגעים בחיים בהם אנחנו חווים הגבלה או צמצום של החופש שלנו מבפנים או מבחוץ. בחרתי בדימויי הים כמרחב אינסופי של אפשרויות, השתנות, תנועה, וגודל. כמו שהעמידה מול הים עשויה לחבר אותנו

לפני כך וכך שנים מצאתי את עצמי על הר בנפאל. אני לא הטיפוס שיטפס על הרים, בטח לא גבוהים במידה כזו שאצטרך לחשוב על כל נשימה שלי. ובכל זאת, מצאתי את עצמי עושה את זה. נלחמת על כל צעד ועל כל טיפת חמצן. וסבלתי. סבלתי מאוד. לא עזרה כמובן המחשבה שזה לא מתאים לי, ושלא ממש רציתי לעשות את זה. ושיש לי עוד שבעה ימים כאלו. אני חושבת על הטיול הזה לא מעט בשבועות האחרונים. יש לי חמצן בשפע, ויש לי מזל לשבת בבית בנוחות, ועדיין אני מרגישה שהאתגרים שהתמודדתי איתם אז לא שונים בהרבה מאלו העומדים ב

בסרט הקלאסי של דיסני, דמבו הפיל המעופף, הפיל דמבו מצליח להפוך את הקושי המולד שלו (אוזניים גדולות במיוחד) לכישרון נדיר (תעופה). אך המעבר מכאב ותחושת פגימות להצלחה ועצמאות אינו מובן מאליו. האפשרות לפרוס אוזניים ולעוף על אף משקלו כפיל מעוררת חרדה רבה והימנעות. צוות עורבים ערמומיים וחברו העכבר קושרים קשר ומעניקים לו ״נוצת קסם״. מי שייאחז בה יוכל לעוף ללא בעיה. דמבו שמח על ההצעה, מוקל לו, והוא הופך לפיל המעופף הראשון. התהליך לשחרור נוצת הקסם הוא כבר אתגר חדש. לכל אחד מאיתנו יש ״נ

חשש להצביע בכיתה הימנעות מהצגת פרזנטציות בלימודים גם במחיר ציון נמוך יותר קושי להתחיל עם הבחור שמוצא חן בעיניי ויתור על ראיונות עבודה הימנעות מלעמוד על שלי מול קבוצת החברים שלי ובאופן כללי: תחושה פיזית של רעד, הזעה, דפיקות לב, מחשבות שליליות על התפקוד שלי והשיפוטיות של אחרים, ורצון עז להיעלם מכל סיטואציה חברתית. כל אלו עשויים להצביע על חרדה חברתית (social anxiety disorder) אחת מהפרעות הנפש השכיחות ביותר באוכלוסייה. לחרדה החברתית לעיתים קרובות סימנים כבר בילדות- נטייה לביישנות

חזרה מטיול ממושך מזמנת רגשות, מחשבות והתמודדויות שונות. לחזרה מטיול יכולה להתלוות תחושת הקלה, נחמה ונעימות של שיבה אל המוכר ויתרונותיו. לעיתים החזרה יכולה להיות עם פרספקטיבה חדשה או הבנות חדשות, וציפייה וסקרנות ליישם ולהכיל אותן בחיים ״הרגילים״. מנגד, זו יכולה להיות חוויה המעוררת קשיי הסתגלות משמעותיים. החזרה יכולה להרגיש ״כפויה״, לא מותאמת לתהליך אותו עברנו במהלך הטיול. ההבדלים בסדר היום, בעצמאות, בשגרתיות, בעלויות, בהתנהגות סביבנו- כל אלו עלולים לעורר תחושת ניכור, בלבול, עצ

"בוא נעוף רחוק אתה תהיה לי כנפיים אל חיבור דמיוני שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי בוא נקפוץ, נמריא, נעוף אל קשר הצל והגוף די להמשיך לברוח אל מה שתמיד רצינו לשכוח" (הצל שלי ואני/ יהודה פוליקר) כשאנחנו יוצאים לטיול, אנחנו יוצאים מעצמנו כדי להרגיש את עצמנו. מה בעצם אנחנו מחפשים בטיול? אנחנו מחפשים לראות דברים שמעולם לא ראינו, לאתגר את עצמנו, להגמיש את עצמנו, לזהות את המוכר בלא מוכר, לתרגל פתרון בעיות, להרחיב את הידע שלנו (על העולם ועל עצמנו), להתרחק מחוויית יום יום מתישה, להשיג פרספקטי

אלו ימים מוזרים. בין אם התקופה האחרונה הייתה קשה, מפחידה, מכעיסה ומתסכלת; בין אם היא דווקא הרגיעה משהו, השקיטה, פינתה מקום וחידדה מה חשוב. גם אם היה בה גם מזה וגם מזה. פתאום חוזרים לשגרה. אבל האם זו באמת חזרה? והאם זו הולכת להיות שגרה כעת? אנחנו יצורים מוזרים, כי אנחנו יכולים להתרחש בכמה הוויות בו זמנית. אנחנו יכולים להיות בעבודה ולנדוד במחשבותינו לריב שניהלנו בבוקר בבית, או לאכול ארוחת ערב עם המשפחה ובמחשבותינו לנהל את שיחה עם רואה החשבון. במצבי קטיעה היכולת הזו להתפצלות ונד

הורים יקרים, מסמך זה נועד להקל על החששות ולעזור באופן ההתנסחות מול ילדכם בשיחה על התפרצות נגיף הקורונה החדש. המסמך מיועד להורים לגילאי גן-יסודי. גם אם הנושא ידוע כבר לילדכם, ושוחחתם בנושא, הנקודות המתוארות למטה נותרות רלוונטיות לאופן התקשורת המתמשך שלכם עם ילדכם בנושא הקורונה, בדומה לאופן בו נרצה להמשיך ולתקשר ולשמוע את מחשבות ילדינו בכל נושא אחר התופס מקום מרכזי בחייהם וחיינו. לפני הכל, כדאי לזהות את המצב הרגשי בו אנחנו שרויים אנחנו עדים למצב חדש שרב הלא ידוע בו על הידוע. מצ

בכל מקום בו נחיה, גם הנפש שלנו תהיה. מצבי חיים משתנים- אנחנו מתחילים עבודה חדשה, הופכים להורים, עוברים למדינה אחרת או יוצאים לטיול מסביב לעולם. אבל לכל מקום בו נלך, אנחנו מתלווים אל עצמנו. זה לא אומר שמצבי חיים שונים לא מעוררים בנו תגובות שונות. חלק ממצבי החיים האלו יעוררו את הכוחות שלנו ואת יכולת הגמישות שלנו, חלק מהמצבים האלו יחשפו את החרדות, הקשיים, הטראומות שמלווים אותנו. בעוד שבכל מקום או מצב אליו נגיע אנחנו עשויים לפגוש אתגר או משבר, לא תמיד הטיפול הנפשי באותו מקום יה