top of page
חיפוש
  • Maya Glotman

על מחשבות דביקות והתרחקות מהן



פעמים רבות קורה לי בפגישת ההיכרות שמטופל או מטופלת מתלוננים על חרדה או לחץ.


״מה אתם חושבים ברגעים האלו?״


״אני לא יודע״

״הראש שלי ריק״

״הדבר היחיד שאני יודעת זה שהלב שלי דופק, הקול שלי רועד, הבטן שלי מתהפכת״

״לי אין מחשבות טורדניות, אצלי זה בא לידי ביטוי רק בגוף״.


לעיתים קרובות התחושות הגופניות של החרדה הן כל כך חזקות (בגלל הפעלה אינטנסיבית של מערכת הFight or Flight) ומהוות סבל ופגיעה כל כך חמורה בחיי היום יום, שבאמת שמים לב רק אליהן.

המצבים בגללם אנשים פונים לטיפול הם לרוב מיידיים, אוטומטים, וקשה לשים לב למה עובר לנו בראש ברגעים האלו. אבל לא רק בגלל זה. פעמים רבות, אחרי פיתוח התבוננות בטיפול, אנחנו מתחילים לשים לב שמה שהרגיש לנו כמו ׳אמת׳ או ׳עובדה׳ הוא בעצם מחשבות ופרשנות.


״אני לא טובה מספיק״

״אני לא אהוב״

״להם בטח הכל הולך חלק״

״זה לא יצליח״

״אני הולכת למות״

״אני משוגע״

״אין מצב שאני עוברת את הראיון הזה״


כל אלו הן מחשבות. תוכן מנטאלי שהמיינד שלנו מייצר (מתוך כל מיני סיבות עליהם נלמד במהלך הטיפול). לכולנו יש אותן. כולנו מופעלים על ידן.


אז למה קשה לפעמים לזהות אותן? כי לרוב הן מחשבות ממש ישנות. כל כך ישנות, שהן מרגישות כמו האמת. כמו מי שאנחנו. כי לפעמים יש לנו הוכחות אפילו שהן נכונות. כי במצבים שונים אנחנו מותכים לתוכן והן לתוכנו עד שאי אפשר להפריד ולהבחין בהן. ולמה חשוב לזהות אותן? כי לרוב לא הרגש או התחושה הגופנית גורמים לנו לסבל (גם אם הם באמת לא נעימים) אלא הפרשנות אותם, והאופן בו היא משפיעה על ההתנהגות שלנו.


הרבה פעמים רק לזהות ולספר על המחשבות האלו בטיפול כבר מביא להקלה. לפעמים ברגע שאנחנו אומרים אותן בקול רם, הן כבר נשמעות קצת מוזרות או לא הגיוניות או מוגזמות. לפעמים מטופל או מטופלת יספרו על מחשבה ויתלווה לזה צחקוק- ״אני יודעת שזה מגוחך, אבל לפעמים ככה אני חושבת״. למצב הזה, קורא הפסיכולוג סטיבן הייז דפיוז׳ן- הפרדה בין המחשבה למי שאנחנו. אבל לפעמים, מחשבה תמשיך להיות שקופה לנו ומותכת לתוכינו. נהיה משוכנעים בה ממש. ויהיה קשה להשתחרר ממנה.


במצבים כאלו יש לנו תרגילים שונים ״להשתחררות״. למשל, ננסה לחזור על אותה המחשבה פעמים רבות עד שתגיע ל״רוויה קוגניטיבית״ (כמו כשהיינו ילדים והיינו חוזרים על מילה מסויימת פעמים רבות עד שהיא התפרקה מהמשמעות). או למשל ננסה להוסיף את התחילית ״יש לי מחשבה ש....״ לפני המחשבה: ״יש לי מחשבה שאני גרועה ואף אחד לעולם לא יאהב אותי״. לעיתים זה יכול להיות פשוט, אבל באמונות הבסיסיות והמכאיבות שמלוות אותנו, התהליך עשוי להיות מורכב, כאוב, ועדיף שאיש או אשת מקצוע יתלווו אלינו במהלכו.


חשוב לציין, המטרה של יצירת ההפרדה היא לא להתווכח עם המחשבה, לא להוכיח שהיא לא נכונה, ולא לייצר מחשבה חלופית. המטרה היא כמו לייצר מרווח בין המחשבה לבינינו. מרווח שמאפשר שאילת שאלות, ויצירת התנסויות חדשות אשר יכולות לאפשר לנו לפעול באופן שיקר לליבנו, ושיעניק לנו משמעות חדשה בחיים.

36 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page