פסיכולוגיית דרכים

"בוא נעוף רחוק

אתה תהיה לי כנפיים

אל חיבור דמיוני

שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי

בוא נקפוץ, נמריא, נעוף

אל קשר הצל והגוף

די להמשיך לברוח

אל מה שתמיד רצינו לשכוח"

(הצל שלי ואני/ יהודה פוליקר)

כשאנחנו יוצאים לטיול, אנחנו יוצאים מעצמנו כדי להרגיש את עצמנו. מה בעצם אנחנו מחפשים בטיול? אנחנו מחפשים לראות דברים שמעולם לא ראינו, לאתגר את עצמנו, להגמיש את עצמנו, לזהות את המוכר בלא מוכר, לתרגל פתרון בעיות, להרחיב את הידע שלנו (על העולם ועל עצמנו), להתרחק מחוויית יום יום מתישה, להשיג פרספקטיבה או תשובה על חוויות היום יום, או להצליח לכוון את עצמנו אחרת בחזרה (כמו החידה של הגשטאלט עם תשע הנקודות ושלושה קווים). אנשים שונים ותקופות שונות בחיים מביאים לטיולים שונים במדדים האלו. אנשים מסוימים רוצים להרחיב את החוויות החיצוניות ללא תחושת האתגר או בצמצום חוויית הלא ידוע (טיולים מאורגנים) אנשים אחרים יעדיפו טיולים שירחיבו את טווח החוויה הפנימי בסביבה שתתמוך בכך ככל האפשר (טיולי תרמילאות, שהיה במקום אחד) ואחרים יעדיפו לצלול אל הלא ידוע במלואו. כך או כך, לכל הטיולים האלו אנחנו לוקחים את אותם המרכיבים במזוודה: את חוויות העבר שלנו, את ההעדפות שלנו, את הידיעות שלנו על עצמנו, את הקשרים הקרובים לנו, את הפחדים והחרדות שלנו.

טיול טוב יאתגר אותנו במידה כזו שלא תעורר מידי את החרדה שלנו, ויהיה מוכר במידה כך שלא נשתעמם ונרגיש שיכולנו לעשות את זה גם בבית. עם זאת, להישאר על שביל הזהב הזה זו משימה לא תמיד אפשרית, במיוחד בטיול ארוך. על כן, טיול הוא הזדמנות להכיר הרבה יותר מקרוב גם חוויות של חרדה, שעמום, תסכול. במיוחד מי שחיכה וחלם את הטיול שלו זמן רב ותלה בו תקוות רבות, עלול להתייחס לחוויות אלו ככישלון או הפרעה בטיול. תחושה שלא בשביל זה חסכתי זמן רב, תכננתי זמן רב, עצרתי את חיי. אחדים ינסו להסיח את דעתם מתחושות אלו על ידי צריכה מוגברת של אטרקציות, מזכרות, או בגדים. אחרים יצרכו יותר חומרים משני או ממסכי תודעה. אחרים יקצרו את הטיול שלהם. אחרים יקבלו את הרגשות האלו, ייצרו קשרים עם חברים לדרך (או בבית), יכירו יותר את המחשבות הנלוות לכך, יחפשו תשובות, משמעות חדשה, וילמדו משהו חדש על עצמם ועל החיים. במצב כזה, שביל האמצע בין אזור החרדה לאזור השיעמום והייאוש יגדל ויתרחב. זה השביל הנוגע לתחושת זרימה, חיוניות, עצמאות ומימוש. לא תמיד נעים וכייף בשביל הזה, אבל כשאנחנו מצויים בתוכו אנחנו מרגישים יותר ״חיים״ ובעלי יכולת.

אז מה עושים כשיוצאים לדרך ונתקלים בקשיים?

· מנסים להישאר מחוברים: לחברים לדרך, לחברים ומשפחה מהבית, לעצמנו על ידי כתיבה. גם אם עוברים כל כמה ימים מקום, מנסים ליצור היכרויות קטנות בדרך שמחזקות את תחושת הנוכחות שלנו.

· מגדילים את יכולת ההתבוננות: לומדים להתבונן על הרגשות והמחשבות שלנו כנפרדים מעצמנו, לבחון אותם בסקרנות. כשאנחנו מסתכלים על הרגשות והמחשבות שלנו בצורה כזו, קל יותר לראות אותם כמגיעים וחולפים- גם ללא מאבק שלנו. ניהול יומן מסע יכול להיות מאוד מועיל כי הוא מאפשר הרחקה של הרגשות והמחשבות מעצמנו, בחינה שלהם, וגם דפדוף ומעבר בין העבר להווה.

· בוחנים את דפוסי ההתנהגות שלנו מול רגשות ומחשבות אלו- מה אנחנו עושים כדי להתרחק מהרגשות והמחשבות האלו. האם התנהגויות אלו מרחיקות אותנו בטווח הקרוב, אבל דווקא מחזקות את תחושת החרדה, חוסר הסיפוק, השעמום בטווח הארוך? עדיף להתמקד בהתנהגויות שמחזקות את תחושת המסוגלות, הסיפוק, החיוניות שלנו, מאשר התנהגויות שמיועדות לא להרגיש משהו.

· מתרגלים סבלנות: הנפש שלנו זקוקה ליציבות וסביבה מוכרת ממנה היא יכולה לצאת ולחקור את העולם. כשהיציבות מעורערת בחיינו, הנפש זקוקה לזמן ולתנאים להסתגלות. קבלה של הצורך בהסתגלות תאפשר לנו להיות סבלניים יותר לשינויים אלו, להגיב אליהם טוב יותר ובחמלה ובכך לאפשר גדילה אישית. בסופו של דבר, גם ללא סביבה פיזית יציבה, יש ביכולתנו להוות סביבה יציבה לעצמנו, אך זהו תהליך מתמשך של בניה שטיול מאפשר.

· גם כשהכל פתוח וגמיש בטיול, שומרים על עוגנים. בין עם זה סידור פינה אישית בכל מקום בו שוהים, בין עם זה סדר יום, יצירת קשר עם הבית, פעילות גופנית יומית או כל דבר אחר. יש הרבה פוטנציאל צמיחה מהלא ידוע והגמיש, אבל לצורך כך חייבים להיעזר בעוגנים מוכרים. במינון אפשר לשחק ולהתנסות.

· פנייה לעזרה מקצועית: בטיול יש הזדמנות לפתח הסתמכות עצמית, יצירת קשרי חברות מגדלים ותומכים והיכרות עם פרקטיקות רוחניות ותרבותיות אחרות שיכולות להעשיר את העצמי. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם חשים בדידות קיצונית, כאב נפשי, תסכול, חרדה או דיכאון בהם הפנייה לאיש מקצוע מנוסה יכולה לסייע רבות, ולעיתים להוות את ההבדל בין משבר וסיום הטיול, להמשך תהליך אישי וצמיחה. טיפול פסיכולוגי בדרכים יכול להיות מספר בודד של מפגשים שמטרתם ארגון, גיוס כלים להתמודדות ותמיכה מקומית. הוא יכול להוות נקודת עוגן אליה חוזרים תקופתית במהלך הטיול כאשר יש צורך, והוא יכול להיות תהליך מתמשך המלווה את הטיול ואף את החזרה ממנו. יש להדגיש כי פנייה לאיש מקצוע אינה סותרת את ההזדמנויות להסתמכות עצמית או לכל תהליך אישי וחברתי אחר במהלך הטיול, אלא עשויה לתמוך ולאפשר את אלו בצורה טובה יותר.