כיצד לדבר על הקורונה עם ילדכם

הורים יקרים, מסמך זה נועד להקל על החששות ולעזור באופן ההתנסחות מול ילדכם בשיחה על התפרצות נגיף הקורונה החדש. המסמך מיועד להורים לגילאי גן-יסודי. גם אם הנושא ידוע כבר לילדכם, ושוחחתם בנושא, הנקודות המתוארות למטה נותרות רלוונטיות לאופן התקשורת המתמשך שלכם עם ילדכם בנושא הקורונה, בדומה לאופן בו נרצה להמשיך ולתקשר ולשמוע את מחשבות ילדינו בכל נושא אחר התופס מקום מרכזי בחייהם וחיינו.

לפני הכל, כדאי לזהות את המצב הרגשי בו אנחנו שרויים

אנחנו עדים למצב חדש שרב הלא ידוע בו על הידוע. מצב זה עלול להיות מפחיד עבור כל אחד מאיתנו. מידע רב מופץ מכל עבר ואנחנו שותים אותו בשקיקה בניסיון להבין- זו אפוקליפסה? זו רק שפעת? צריך לצבור מזון? צריך להמשיך ביום יום? חשוב להבין איפה נמצא הפחד והדאגה שלנו, וכיצד אנחנו מוצאים לעצמנו נקודת מבט שאינה מתכחשת לבלבול או לדאגה, אך מצליחה לשמר תחושת ביטחון ורגיעה. ילדים חשים את החרדה שלנו, או חוסר כנות, ועל כן נשקיע רגע ביצירת מרחב אישי המאפשר לנו להכיל את הדאגה וחוסר הידיעה, יחד עם הדברים אותם אנחנו כן יודעים: נעצור רגע את חיפוש המידע האינטנסיבי, נפנה את תשומת הלב לנשימה, למידע הקיים המרגיע (למשל הצעדים הננקטים לצמצום הדבקה, אחוזי ההידבקות הנמוכים בקרב ילדים, ואחוזי המוות הנמוכים בקרב מי שאינם בעלי מחלות רקע), ולעוגנים הקיימים בחיינו.

זו גם הזדמנות

מובן שכהורים נרצה להימנע מלעורר בילדינו רגשות שליליים, אך דיבור על הקורונה, הוא הזדמנות משמעותית להתוות ולתרגל את האופן בו אנחנו מדברים עם ילדינו על ההיבטים המורכבים יותר הקיימים בחיינו (כמו מחלות, מלחמות ומוות). זו הזדמנות לבניית אמון ושיתוף בין הורה לילד. ההורה מדגים שקיפות מידע וכנות- ובכך מדגיש את חשיבות ערכים אלו בקשר ביניהם. מצד שני- ההורה נדרש ליכולת הכלה וייצוב של המידע, כלומר הרגעת החרדה האישית שלו וניהול הרגשות שלו אל מול הילד, ובכך הוא מדגים לילד יכולת ויסות וניהול עצמי מול רגשות ואירועים מורכבים. בקשר בין הורה-ילד נרצה להעביר את המסר כי אין משהו שהוא קשה מידי מכדי שנוכל לדבר עליו, אך כמובן נפגין אחריות הורית לגבי היכולת לעבד ולתווך לילד את העולם בצורה המותאמת ליכולותיו.

היו קצרים ומדויקים

נכון, הרבה לא ידוע לגבי הקורונה, אך ישנם פריטי מידע ידועים. היצמדו לעובדות, תנו תמונה ברורה, וככל הניתן נקייה מחרדות ודאגות. היצמדו למידע הרלוונטי לחייהם שלהם. דברו על וירוס המתפשט בעולם, אשר הינו מדבק מאוד, אך אינו מסוכן עבורם ועבורכם. וירוס שכל העולם מעוניין לנצח ביחד.

הדגישו את האחריות ההדדית וההתגייסות העולמית

השתייכות לכוח גדול יותר ולמטרה גדולה היא מרגיעה ומגייסת. הדגישו את חשיבות ההתגייסות העולמית למען עצירת הוירוס, גם במחיר של אי נוחות זמנית. הסבירו מה הצעדים שאתם כמשפחה תנקטו (שטיפת ידיים, צמצום התקהלות וביטול השתתפות באירועים מסוימים. ייתכן ותידרשו לציין גם כניסה לבידוד, במידה ולשם פניכם) ומה הצעדים שהעולם כולו נוקט (צמצום טיסות שאינן הכרחיות, זיהוי החולים והענקת טיפול מהיר). הדגישו שאלו צעדים של זהירות ושמירה על הסביבה- לא צעדים של סכנה.

הדגישו את הטוב

לצערנו, אנחנו לא יודעים לומר בוודאות מתי הווירוס צפוי לחלוף או כיצד הוא יטופל. אנחנו כן יודעים שיש לנו מערכת רפואה איכותית, שמדענים בכל העולם עובדים על מציאת תרופה במהירות, ששטיפת ידיים במים וסבון מהווה אמצעי מניעה משמעותי. אנחנו יודעים גם לומר שאנחנו כהורים לומדים ומתעדכנים במידע, ומתאימים את ההתנהלות שלנו להוראות הרופאים. אפשר וכדאי לפרט כיצד גם בהיערכות החדשה יכולים להיות חלקים נעימים ומיטיבים עבורם: בילוי זמן משפחתי, התנסות בפעילויות ביתיות חדשות.

תנו מקום לביטוי רגשי, ותנו מקום להבניה של הרגש

כדאי להזמין את הילד לבטא את רגשותיו וניתן להדגים ביטוי רגשי שלנו, אך מומלץ להדגים הכלה ומסגור של רגשות אלו. ניתן לדבר על כך שהפחד הוא תגובה נורמאלית למצב שאנחנו לא יודעים מה עומד לקרות בו. הוא הדרך של הגוף שלנו לדאוג שנעשה משהו במצב שהוא מפרש כסכנה. אפשר להזכיר כי איננו בסכנה, אבל אנחנו אכן יכולים להרגיע את הגוף שלנו שאנחנו עושים מה שצריך- שוטפים ידיים ומצמצמים מגע עם אחרים. אפשר לאשר את האכזבה משינוי התוכניות, ולדבר על כך שישנם מצבים בהם האכזבה היא בלתי נמנעת, אך ניתן לחשוב על דברים שנעשה בינתיים, ודברים שנעשה כאשר המצב יירגע. כיוון שייתכן מאוד שילדכם רואה אתכם דואגים וחוששים גם, מומלץ לתת לכך שם והסבר ״גם אני לפעמים נתפסת לדאגה, כי גם אני לא אוהבת לא לדעת מתי זה יעבור ואיך, ולכן אני מנסה גם לזכור מה אני צריכה ויכולה לעשות בינתיים. ברגעים האלו, כשאני שמה לב שזה קורה לי, אני מנסה להיזכר שזה יעבור- גם אם אני לא יודעת מתי, ושבינתיים אנחנו כולנו ביחד״.

ומה לעשות כשהלחץ עולה

הגיוני מאוד שהתקופה הקרובה תתאפיין בגלים של רגשות משתנים ובמיוחד של חרדה ולחץ, אצלכם ואצל ילדכם. במיוחד במקרה של בידוד בית. זיהוי גלים אלו כמה שהם- ״גלים״ יקל על ההכלה וההתמודדות עמם.

- הקפידו על שגרה ככל האפשר: שגרה עבור הילדים היא ההוכחה שסדרי העולם לא השתנו. הנטייה שלנו כהורים במצבים כאלו היא להרגיש צורך ״לפצות״ את הילדים, ולהתגמש יותר ויותר. ללא ספק נידרש להתגמשות בתקופה הקרובה, אך חשוב לאזן אותה עם שמירה על הגבולות וסדר היום המוכר לילד ככל האפשר.

- הקפידו על פעילות גופנית, עבורכם ועבור ילדכם.

- חפשו פורקנים יצירתיים ומשחקיים לחרדה עבורכם ועבור ילדכם: החרדה נוטה לגרום לנו לאבד דרגות חופש ולהצטמצם. משחק, יצירה או שימוש בהומור יכול להרחיב את המיכל הנפשי שלכם ושל ילדכם סביב החרדה.

- הגדירו מטרות אישיות ומשפחתיות: ההתמודדות הנוכחית יכולה להוות הזדמנות לתרגול והדגמה של האופן בו אנחנו מתמודדים עם רגשות שליליים. מחקרים מראים כי היכולת להישאר מחויבים למטרות וערכים גם בעת חוויות קשות משפרת את חוויית ההתמודדות ותחושת הערך והסיפוק. ניתן ליצור לוח מטרות משפחתי ולתלות אותו במקום בולט בבית, ולסמן בו התקדמות של כל בן משפחה ושל כל המשפחה כיחידה משותפת. ניתן לחשוב גם על פרויקט משפחתי משותף, אולי אפילו התנדבותי.

- נסו לתרגל מדיטציה, נשימות או הרפיה. ראשית לכם כהורים, כדי להרחיב את היכולת שלכם להכיל את כלל הרגשות וההתמודדויות בתקופה הקרובה, ושנית ניתן להדגים ולהציע גם לילדים להתנסות בכך. מעבר לעובדה שכלים עלו הינם בעלי ערך בהתמודדות עם חרדה, זו הזדמנות להכרות ותרגול של כלים שהם בעלי ערך להמשך החיים.

שימרו על היגיינה נפשית ככל האפשר

בזמנים אלו, יש צורך לשמור על היגיינה נפשית כמו גם על פיזית. סננו את מקורות המידע ואת זמן חשיפתכם אליהם. הקפידו לאזן את הזמן אותו אתם משקיעים בדאגה ובמחשבות, עם זמן עשייה המחייבת את הנוכחות ושימת הלב שלכם (עבודה, פעילות עם הילדים, שטיפת כלים). במידה ושמתם לב ששוב נדדתם אל המחשבות והדאגות, החזירו את עצמכם בעדינות לכאן ועכשיו. בנוסף, זה הזמן להפגין חמלה וסבלנות כלפי עצמכם. על אף כל העצות הרשומות מעלה- חרדה, לחץ ועצב הינם רגשות נורמאליים סביב מצב לא נורמאלי זה. נסו להיות עדינים עם עצמכם גם אם אתם מזהים שרגשות אלו ״תפסו את המושכות״ ביחסים עם הילדים. בכל נקודה אפשר לשוב ולתקן, וגם זה שיעור חשוב בזמנים אלו.

על אף האמור, במידה ואתם מזהים כי אתם מתקשים להתנתק מהחרדה, וכי היא משפיעה על מצב רוחכם ותפקודכם מעבר למה שמרגיש הגיוני או נכון לכם ולסביבתכם, אל תהססו, וצרו קשר עם איש מקצוע. לפעמים התייעצות נקודתית יכולה להועיל רבות.

לסיכום, אף אחד מאיתנו לא שמח במיוחד על חוסר הוודאות, השינוי בתוכניות והדאגה מהתפרצות הקורונה. אך התמודדות עם התנסויות שליליות אינה הפרעה לא צפויה בהורות, אלא חלק מהאחריות והתפקיד ההורי שלנו. זו הזדמנות לתרגל את היכולת שלנו לתקשר היבטים אלו של חיינו עם ילדינו, באופן כנה מצד אחד, אך מגן ומוכל מצד שני, ולהדגים ולסייע להם בויסות רגשי ובפיתוח גמישות פסיכולוגית- כישורים אלו, הם הבונים חסינות נפשית.